אם אינכם מצליחים לצפות במסר לחצו כאן

המצב הזה שאנחנו נמצאות בו עכשיו... ימי זיכרון ואבלות המתחלפים עם חגיגות של עצמאות. מישיבה מתוחה בממ"ד לחזרה מיידית לשגרה.

ציפיה לתפקוד מול רצון שלנו לנוח עוד רגע ולהסתגל, עייפות שהיא תוצר שחיקה.

קצת חוויה של מאניה-דיפרסיה... זה שלח אותנו לחשוב על עבודת EMDR עם מורכבות שלא תמיד יש עבורה פרוטוקול EMDR ייעודי במובן הקלאסי. הספרות מציעה מודלים מותאמים המשלבים EMDR כחלק מטיפול רחב ומדגימה לנו, פעם אחר פעם, איך העבודה בEMDR היא עבודה בפסיכותרפיה המבוססת על מודל חשיבה ולא על טכניקה או כלי כזה או אחר.

הפעם בניוזלטר אנחנו רוצות להדגים איך אנחנו מגייסות את צורת החשיבה הEMDRית לעבודה השוטפת עם המטופלים, בזמן הווה, בתגובה למצבים היומיומיים האישיים, החברתיים והלאומיים המשפיעים על כולנו שלפעמים מרגישים פתולוגיים, אבל הם בעצם תנועתיות דיאלקטית נורמלית בין הקצוות של חלון הסיבולת.

חלון הסיבולת ועיבוד אדפטיבי במודל AIP

מודל עיבוד המידע האדפטיבי (AIP) מניח כי למערכת העצבים קיימת יכולת טבעית לעבד חוויות חיים ולשלבן ברשתות זיכרון אדפטיביות. אולם, יכולת זו תלויה במידה רבה במצב הוויסות שבו מצויה המערכת בזמן החוויה.

כאשר אדם חווה אירוע בתוך חלון הסיבולת:

• מתקיימת נוכחות מודעת
• נשמר חיבור רגשי נסבל
• קיימת תחושת שליטה יחסית
• מתאפשרת אינטגרציה בין רגש, קוגניציה ותחושה גופנית

במצב זה, החוויה עוברת עיבוד טבעי, נטמעת בזיכרון האוטוביוגרפי ונשמרת כמידע נגיש, גמיש ולא מאיים.

לעומת זאת, כאשר חוויה מתרחשת מחוץ לחלון הסיבולת (מונח שפותח על ידי פרופ' דן סיגל), במצב של הצפה או ניתוק, תהליך העיבוד הטבעי נפגע. הזיכרון נותר "תקוע" ברשתות פתוגניות, יחד עם הרגש, התחושה הגופנית והאמונות שהתלוו לאירוע. כך נוצרים זיכרונות שאינם אדפטיביים, אשר ממשיכים להפעיל תגובות בהווה כאילו האירוע מתרחש שוב.

במילים אחרות: היציאה מחלון הסיבולת היא אחד המנגנונים המרכזיים ביצירת זיכרונות טראומטיים.

למי שרוצה להעמיק במושג “חלון הסבילות” (window of tolerance) והבסיס הפיזיולוגי שלו, מומלץ לקרוא את המאמר של Corrigan, Fisher & Nutt (2011), המתאר את הקשר בין ויסות אוטונומי, טראומה וקיבולת לעיבוד רגשי

חשיבות חלון הסיבולת בתהליך EMDR

טיפול EMDR מבוסס על הפעלה מכוונת של זיכרונות טעונים במטרה לאפשר את עיבודם מחדש. אולם, עיבוד אדפטיבי יכול להתרחש רק כאשר המטופל/ת שוהה בתוך או בסמוך לחלון הסיבולת.

בתהליך הטיפול, באמצעים שונים, נבנית אצל המטופל/ת היכולת להישאר במודעות כפולה גם מול חומרים טעונים. יכולת זו מאפשרת תהליך עיבוד עמוק מבלי להיגרר להצפה או לדיסוציאציה. תפקיד המטפל/ת הוא לנטר באופן רציף את מיקומה/ו של המטופל/ת ביחס לחלון הסיבולת, ולהתאים את קצב, אורך הסטים ואופי ההתערבות בהתאם.

עבודה מתוך מודעות לחלון הסיבולת מאפשרת למטפל/ת: לזהות סימני הצפה או ניתוק מוקדמים, להבחין בין עיבוד תקין לבין שחזור טראומטי, לקבל החלטות מדויקות לגבי קצב, תזמון ועצימות ההתערבות ולבנות רצף טיפולי מדורג ובטוח.

חלון הסיבולת משמש כעוגן מרכזי לחשיבה הקלינית ב־EMDR, ומחבר בין מודל ה־AIP, שלב ההכנה, ניהול העיבוד והברית הטיפולית. שהיה בתוך חלון הסיבולת מהווה תנאי בסיסי לעיבוד אדפטיבי וליצירת זיכרונות משולבים ומווסתים. חוויות המתרחשות מחוץ לחלון זה עלולות להיאגרכזיכרונות טראומטיים בלתי מעובדים.

טיפול EMDR פועל מתוך כבוד למגבלות מערכת העצבים, ושואף לאפשר למטופל/ת לשהות במרחב שבו ניתן לגעת בכאב מבלי להיבלע בו. הרחבת חלון הסיבולת אינה רק תנאי מקדים לעיבוד, אלא יעד טיפולי משמעותי בפני עצמו, המאפשר חוסן, גמישות וצמיחה נפשית.

מטופלת ותיקה מספרת איך למרות הפסקת האש, השינה עדיין לא חזרה לעצמה. היא מתארת איך גם כשהצליחה להירדם ולישון התעוררה בבהלה מצליל של התראה, הלב דפק בעוצמה והיא הייתה מוכנה לזנק לממ"ד. שניה אח"כ כבר ברור היה לה שזה היה רק חלום, שאין אזעקה ומיד נזכרה שיש הפסקת אש, אבל "השינה כבר ברחה"...

העייפות המצטברת של המלחמה עדיין לא עברה ומצד שני בעבודה רשימת המשימות מאוד התארכה ויש כל כך הרבה להשלים ולפצות אחרי ימים רבים של חל"ת. במקביל בבית הקטנים חזרו בשמחה למסגרות והגדולים מתקשים עם החזרה לשגרה והעומס שנוצר. יש אווירה עצבנית, מתח וחוסר סבלנות. "כולם רבים עם כולם על כל דבר קטן ואפילו חשבתי איזה יום, שהלוואי שתהיה אזעקה שתריץ את כולנו לממ"ד ונוכל לחזור לאכול יחד חטיפים ולשחק את המשחק המשפחתי שהמצאנו".

המטופלת, ה"מבוגר האחראי" תקועה עם בית מבולגן רגשות אשמה שלא בישלה מספיק, וציפיות ממקום העבודה שתחזור לתפקד במלוא המרץ, כשכל מה שהיא רוצה זה לחזור הביתה, להתעלם מהכל, להכנס למיטה ופשוט לישון.

ככל שהיא דיברה יותר יכולנו להבחין בדיאלקטיקה בין שני הקצוות, מחד הקלה גדולה, הכרת הטוב ושמחה על החזרה לשגרה והפסקת המלחמה. מאידך אי שקט, עצבנות, עוררות יתר בריחה לשינה וחוסר תפקוד. היה ברור לשתינו שנדרשת כאן אינטגרציה שיכולה לצמוח רק מתוך עיבוד, אבל מה יהיה המוקד? מה תהיה המטרה?

אם נחזור לרגע לחלון הסיבולת, ברור שהיא בקצה התחתון של חלון הסיבולת, וכדבריה "על סף קריסה".

הצעתי למטופלת שנקשיב יחד לקולות השונים ונאפשר דיאלוג בינהם באמצעות פרוטוקול שתי הידיים.

הגדרנו יחד את הקול המתפקד:

תמונה - "אני עוצרת ישיבה בעבודה, כדי לאפשר לילדים שלי להצטרף לזום"

מילים חיוביות - "אני אמא טובה"

הרגש - "סיפוק וגאווה"

גוף - "בלב" מחייכת. "הם האהובים שלי"

תנועה שהולכת עם זה - עם דמעות בעיניים "חיבוק"

ובן/בת כמה הקול/החלק הזה - "בגיל שלי, 44"

הלבוש - צוחקת. מכנסי פיג'מה, ורק החלפתי חולצה כל יום. בגלל הישיבות.

החלק הלא מתפקד:

תמונה: "אני יושבת בוהה בבית מבולגן, והמקרר ריק"

מלים חיוביות: " גם אני חשובה"

רגש: "עייפות, יאוש"

בגוף: "בידיים" אין לי כוח"

התנועה:

גיל: 44

לבוש: בגדי עבודה מחויטים.

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו וקבלו את הניוזלטר ישירות

הזמנתי אותה תוך כדי גירוי בילטרלי לשים לב מה עולה, ומה 2 הקולות רוצים לומר אחד לשני?

הרצף האסוצאטיבי שעלה:

1- מצאתי בעצמי כוחות שלא ידעתי על קיומם. BLS

2- באמת אני גאה בעצמי, יחסית לאחרים תפקדתי ממש טוב. BLS

3- אולי די כבר עם ההצגה הזאת של וואנדר-וומן, כל הזמן חייבת להיות בסדר. BLS

4- בא לי לשבת ולבכות את נפשי ושמישהו רק ילטף לי את הראש ויגיד לי שהכל יהיה בסדר. BLS

5- האמת שזה היה מרענן לפגוש במלחמה את החלק המתפקד שלי, בשגרה הוא לא כל כך קיים... (מחייכת) אין ספק שהרבה יותר קל לתפקד כשישנים עד מאוחר. BLS

6- ישנו עד מאוחר וזה היה הרבה יותר קל בלי כל הענינים שיש בבוקר, אבל לא ממש ישנו בלילה... BLS

7- עכשיו אני מבינה על מה דיברנו כל הפעמים בטיפול שאפשר גם וגם. BLS

8- כל כך הרבה פעמים אמרו לי, יאללה תתחילי בכוח וזה כבר יהיה בסדר. אבל עכשיו אני מרגישה שדווקא בגלל שהקשבנו רגע לאין לי כח הזה, הוא פחות מכביד עלי ומושך אותי למטה. יש לי איזה תחושה כזאת של אנרגיה. BLS

המשכנו בסטים נוספים כולל הפניה לגוף ותשומת לב למשאבים שעלו. בסוף המפגש המטופלת אמרה: "תודה על זה, אני ממש מרגישה שהאנרגיה שלי חזרה. זה לא כמו הEMDR שעשינו בעבר אבל זה ממש מגניב".

בשבוע שאחרי, בשלב 8, המטופלת מספרת שהצליחה השבוע גם לנוח וגם לתפקד והיתה הרבה יותר בחמלה כלפי עצמה.

חשוב לזכור,

מטרת העבודה הטיפולית בEMDR בכלל ובפרוטוקול שתי הידיים בפרט, היא לשחרר תקיעות הנובעת מזיכרונות לא מעובדים ומשיח ביקורתי אשר חוסמים תנועה טבעית של תהליכי עיבוד. הגירוי הבילטראלי יחד עם הנוכחות המכילה, המאפשרת, השומרת והמגוננת של המטפלת מאפשרים הרחבה ושהייה בתוך חלון הסיבולת, מתן מקום לשיח הדיאלקטי ובהתאם תהליכי עיבוד בריאים.

עבודה מסוג זה מאפשרת החזקה של חלקים שונים ויצירת דיאלוג המובילה לעמדה אינטגרטיבית ומקבלת כלפי שני צידי הדיאלוג, לפיתוח ראיה חדשה של הבעיה בתקווה להתקדמות לקראת יציאה ממצב התקיעות שהמטופלת חווה עד כה.

אין לתהליך נקודת סיום ברורה, בדרך כלל המטופלת תדווח על תובנה חדשה, היגד חיובי שעלה, רגשות ותחושות גוף חיוביים. כאשר המטופלת מבינה / רואה שלשני הצדדים יש צרכים לגיטימיים, ולכן שניהם "צודקים", יותר קל לה לבנות את הגשר ביניהם וכך למצוא פתרון סביר לקושי אתו היא מתמודדת.

מבצע פסח כמעט נגמר - כל הקורסים הדיגיטלים שלנו בהנחה רק עד סוף אפריל.

לפרטים נוספים לחצו כאן

הניוזלטרים הקודמים ועוד הפתעות בספריית הניוזלטרים שלנו.